<h1>הגהות שערי דורא סימן פ"ז</h1>
<h2>דף נז.</h2>
אך א)כשנשבר העצם אצל גוף הבהמה ב)או נשבר ג)גף העוף שהוא הכנף שהוא פרק העליון אצל גוף העוף או נשמט טריפה. דחיישינן שמא ניקב הריאה שזהו פיקח שקורין חריף כי הוא שוכב בין הצלעות ונחבא שם וקרום הבשר רך ודק בין צלע לצלע וכשנשמט גפה מתנתקת הריאה עם הגף וחיישינן שמא ד)ניקבה הריאה ובבהמה חיישינן לאיעכול ניביה ואפי' בבהמה טרפה שמוטת יד בגוף (פי' שנשבר היד בגוף הבהמה, ולא ביוצא חוץ לגוף וק"ל ש"ל). [שערי דורא הלכ' טריפות סימן פ"ז]. א)0כ' בסה"ת (סס"י כ"ה ד"ה ופסק וסמ"ג עשין ס"ג סד"ה שמוטת יד) היכא דנשבר העצם או נשמט במקום שהוא נטרף בו. ולא ידעינן אי מחיים או לאחר מיתה זמנין סגיאין מצינן לברורי כגון אם הושחרה המכה אז ודאי מחיים נעשה. וכל היכא דלא מצינו לברורי אסרי' מספק [ע"כ] ולא אמרינן נשחטה הותרה עד שיוודע לך במה נטרפה כמו בזאב שנטל ב"מ דהכא הספק תלוי בחסרון חכמה ואם הי' בקי הי' יכול להבחין וזו כיון דיש ריעותא אסרי' מספק וכל כה"ג מהרא"י ז"ל. ב) ד"ל כל פרקי כנף העוף דינם שוה. אם נשברו ועור ובשר חופין את רובו הכל מותר. ואם אין עור ובשר חופין את רובו העוף מותר והאבר אסור. וצריך לשייר מעט מן המותר עם האבר כשחותכין. וכן בבהמה עכ"ל הא"ז [ובספרי כ' שא"צ להניח מקום החיתוך]. אמנם בעוף אם נשבר הגף סמוך לגוף אז טריפה. הכי נהגינן להטריף אפי' בנשבר ולא נשמט. ושיעור הסמיכות לגוף קבלתי שאם הוא רחוק מן הגוף אגודל בינוני לא מיקרי סמוך לגוף וכשר, פחות מכן טרפה. (ד"ל וד"ב ואבדיקה לא סמכינן ולא בקיאין עתה להתיר ע"י בדיקה) מהרא"י ז"ל. הגה בגליון ד"ב (ומהרא"י) (ט"ס וצ"ל כמו בד"ל ומהרי"ק) שיער ברובו בעצם ואני קבלתי כדברי מהרא"י עכ"ל. ג)0וז"ל הגה ד"ק על הש"ד סס"י זה שכ' וז"ל וחסר ויתר הוי כמו שנחתך או נשבר. וכשנשבר עצם אצל גוף הבהמה או נשבר גף בעוף הוא כשר בכל מקום. אבל נשבר הכנף שהוא (דהיינו) פרק העליון אצל גוף העוף או נשמט טריפה דחיישי' שמא ניקבה הריאה. הגה על זה ובכל מקום שנשברו האגפים בעוף הוי כשר. אך אם נשבר אצל הגוף הוי טריפה. והשיעור כשנשבר בעוף רחוק מן הגוף אצבע אז הוי כשר ואם לאו טריפה ובהמה שנשבר הרגל של פנים אצל הגוף אם הוא רחוק בבהמה גסה ד' אצבעות אז הוי כשירה ובהמה דקה כפי אותו השיעור כפי אומד הדעת. כתב בא"ז (ובד"י הגי' וראב"ן כתב כו') פ' בהמה המקשה וכן בהגה"מ פ"ח מה"ש דאף כשנשבר גף העוף ברחוק מעט ממקום חיבורו בגוף שיש לעיין בצלעות אם נצרר הדם ואז יש לחוש לנקובת הריאה וצריך לבודקו עכ"ל [פי' נופחין בה רש"ל]. ד)0שמוטת גף בעוף (ד"י ממקום חיבורו בכתף) טריפה דחיישי' לנקיבת הריאה סמ"ק סי' ר"א. מעשה באווזא שנשחטה וכשקרעו אותה מצאו בני מעיים שלה בין עור לבשר שאלו לראבי"ה ושאל הוא אם היתה הולכת בטוב סמוך לשחיטתה דליכא למיחש לנפילה. ואם חזרו לראות שלא הי' תפור במקום הקריעה, וענוהו, שלא הי' תפור במקום הקריעה. וגם היתה הולכת בטוב סמוך לשחיטתה והכשיר העוף וגם הורה ל"ש אתהפך בין שהי' מתהפך ע"י עצמו בין שהי' מתהפך ע"י אחרים להתירה. ניקב הקרום של מוח בה"ג מטריף כשניקב א' מן הקרומים או העליון או התחתון ור"ח כתב אם נמצא תולעת (בקרום) (ס"א בקדירה) (א"ה כן נקרא העצם שמונח המוח בו) של מוח והמוח קיים והקרום התחתון אין בו רושם ולא קורט דם כשירה, וטוב להחמיר כדברי בה"ג, א"ז פא"ט סי' ת"ז. ור"ח כ' אם נמצא תולעת כו'. הכי נהגינן (כבה"ג) להטריף כשנמצא תולעת על המוח. אבל אם נמצא חוץ לקדירה של מוח בחוטם אפי' סמוך למוח ממש נהגינן להכשיר. וקבלתי דיש גדולים רצו לאסור כגון שנמצא פני התולעת כלפי נקבי החוטם לחוץ דמוכחא מילתא שהי' על המוח ורצה לצאת לחוץ. ויש גדולים אחרים שלא חשו לכך משום דאימא נתהפך ונתגלגל כדרך התולעים ולעולם עדיין לא הגיע על המוח וכן יראה להתיר והא פשיטא דלא צריכין לישאל האיך היו מונחים פני התולעת דלא מחזקינן איסור ממל"מ כדאמר' בפ"ק דנדה גבי מדף ופי' התוס' אע"ג דהנפילה יותר נראית תלינן להקל מהרא"י ז"ל. וכתב רב אלפס דאם ניקב התחתון לבד טריפה הכי נהוג לחומרא וכן בעליון לבד לחומרא. וכדברי ר"ת ורבינו שמשון. וגם בה"ג מטריף בתרווייהו וטוב להחמיר כדברי בה"ג מהרא"י ז"ל. מעשה בא לפני ראבי"ה שנמצא בתוך הקרום של מוח מים וחסר המוח במקום המים כשיעור המים שמונחים בו והי' המוח מקיף המים סביב סביב שלא היו מגולים כלל והכשיר. ושוב מעשה בא לידו שהיו מים מונחים בתוך שלפוחית קטנה והי' השלפוחית מונח במוח והי' מקיפה המוח ולא היתה מגולה כלל אצל הגולגולת ואצל הקרום של מוח והכשירה. וכן ראה בה"ג שהתיר בענין זה. אבל כשאין המוח מוקף סביב שמגולה השלפוחית אצל הקרום והגולגולת אפי' מקצתה. או שהיתה מונחת בין הקרום ולגולגולת טריפה א"ז פא"ט. וכיצד בודקין מנתח העוף מלפניו ומניח הריאה דבוקה בצלעות כתולדתה ומביא שפופרת ומכניס בקנה ונופח ונותן רוקא או גילא או גדנפא (אולי ט"ס וצ"ל גדפא פי' נוצה של עוף) אי עולה בנפיח' כשירה ואם לא טריפה מרדכי פא"ט תרל"ד.
